רקע להקמת התנועה
לא, זו לא עוד מפלגה, זהו ניסיון לתקן מחדל היסטורי,ולגבש את הרוב הציוני החילוני, המסורתי והדתי, סביב כור ההיתוך היהודי … לפני שיהיה מאוחר מידי.
הזהות היהודית היא בעיית היסוד במדינת ישראל. החלשתה, מערערת את הבסיס עליו נבנתה מדינת ישראל ומחלישה את החוסן הלאומי- סוד הישרדותנו כאן.
המחדל ההיסטורי בו הרוב החילוני נתן לעצמו פטור מהיהדות ו, עודד וטיפח הסתגרויות ומערכות חינוך נפרדות הנשלטות בידי מפלגות מגזריות, שדאגו להחלה סלקטיבית של חוקי המדינה על ציבורים שונים, הוביל לשסע חברתי ולהשתלטות מגמות של הקצנה ותפיסה יהודית מתגוננת וקפואה המתרכזת בפרוצדורה דתית אנכרוניסטית כתחליף לתכלית היהודית המקורית שתכניה באים לביטוי בלקיחת אחריות, בעבודה ויצירה ושאיפה לחברת מופת וצדק חברתי .
מנגד הושרשה תגובת נגד חילונית שבאה לביטוי באימוץ השקפה רב -תרבותית ליברלית קיצונית, שדוחה כל סוג של פרטיקולאריות מסורת ומורשת לאומית, מדרון חלקלק שגלש לעיתים למודל הפוסט -ציוני: "מדינת כל אזרחיה".
ההשקפות הפוליטיות בישראל מזמן הפכו לשבטיות אוטומטיות בלי להתייחס לגופו עניין. כאשר את הדעה מכתיבה התדמית והמחנה אליו אני כביכול "שייך"…, וכך, למרות שבאופן מעשי אין הבדלים של ממש בן שמאל וימין בענייני מדיניות ובטחון, ההשקפות כמו הדעות מעוצבות על בסיס דימוי המחנות. כך למשל- מחד, מחנה השמאל דבק עדיין בטרמינולוגיה של ויתורים והסדר מדיני למרות שהולך ומתברר כי מוקד הסכסוך נעוץ בעובדה שהצד השני לא השלים עם עצם קיומנו כאן. אבל טרמינולוגיה זו הפכה לחלק מהגדרת הזהות והדימוי של המחנה שמבדילה אותו מהאחר. מאידך, במחנה הימין שחלק מתחזיותיו הביטחוניות התגשמו, כבול עדיין בחלקו לתפיסות יהודית חשוכות ומאפשר טיפוח מסגרות חינוך עצמאיות המאיימות לגבש תוך מספר שנים רוב לא ציוני ולא יצרני על המאיים על ישראל מהצד האחר .
תנועת "מתחברים" באה לשבור את החלוקה הזו ולהציע פלטפורמות שיאפשרו לרוב הציוני לספר לעצמו את הסיפור היהודי ישראלי המשותף לכולנו.
