חזון

מה הולכים לעשות ?

אנו נפעל להציב כור היתוך משותף סביב ערכי יסוד מוסכמים של המורשת והתרבות היהודית. המשמעות הפרקטית היא להחזיר את היהדות והציונית לידינו להחיות את ערכי הציונות  של דור המייסדים, כשהם נובעים וכרוכים בתרבות ובמורשת היהודית המשותפת לכולנו, כדי שיהיו מושרשים ורלבנטיים לכל דור ומסונכרנים לאופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. זהות של תרבות יהודית ציונית פלורליסטית, חיה משתנה ורב ממדית. 

יהדות  המשקפת חזרה למאפייני הזהות היהודית ההיסטורית טרם גלות- חברה ארץ-ישראלית עובדת ויוצרת.  זאת מבלי למחוק את תורת הגלות ונכסיה כאוצר  של מורשת וחוכמה יהודית.  זהות מתחדשת המותאמת לעידן של עצמאות מדינית. שתבטא את המכנה המשותף לחברה הישראלית על גווניה ורבדיה. ותהווה גשר בין חילונים , מסורתיים ודתיים.

דת ומדינה-  מתוך אמונה כי הציונות לא סיימה את המהפכה אלא יצרה את הסביבה  לבניה וטיפוח של תרבות  וזהות יהודית מתחדשת, מבלי למחוק את הנכסים ואוצר ספרות  החכמה  והמורשת  היהודית שהתפתחה בגלות.. נשאך לבסס  זהות שתתבסס על מסורת יהודית כבסיס תרבותי משותף. כשענייני הפולחן הדתי יישארו עניין לרשות הפרט. כך ניצור גשר על ידי הדגשת המכנה המשותף.

במקום הצגת היהדות באופן מסולף כדת שמטפחת קיבעון, שמרנות, פסיביות וחוסר יצירה ועשייה, נציב ונחזיר את ערכי היהדות האותנטית. – במרכזה של הזהות היהודית – העשייה היצירה ולקיחת האחריות.בשאיפה להקים חברה יוצרת ועובדת המושתת על ערכי מוסר וצדק על פי חזון הנביאים ששללו את ההתרכזות בפולחן הדתי והציבו את מרכז הכובד בהקמת חברת מופת  ערכית שבאה לביטוי בחיי המעשה.

ביטול הסטטוס-קוו הישן זה ביחסי דת מדינה שבמקום ליצור מכנה משותף בין מגזרי- יהודי, הוא הציג פלטפורמה של  דו -קיום, העמיק את החלוקה המגזרית., ועודד צמיחת ממסד דתי מנוכר ומעורר אנטגוניזם, ורבנות ומערכת כשרות אינפלציונית שמניעה כלכליים בעיקר. במקום סטטוס-קוו נציע לעצב מצע זהות לאומי משותף. המתבסס על  אמנת גביזון מידן, [להלן..] שנוצרה מתוך תפיסה של כור היתוך משותף והעשרה הדדית.

חינוך– מדינה חייבת להיות שותפה בעצוב פני דור העתיד שלה. נשאף לביטול המצב האבסורדי בו המדינה מעודדת ומתמרצת כבר מספר עשורים במסגרת אתנן פוליטי, חינוך לחיי טפילות חוסר יצירה ואי השתתפות בנטל, תוך התנכרות למדינה. דור שהתעצמותו משנה את פני החברה ומסכנת את המפעל הציוני. 

הפסקת תקצוב זרמי חינוך פרטים ועצמאיים, שלא כפופים למערכת לימודי הליבה. ביטול מימון אורח חיים של בטלה ועידוד היציאה לעבודה והיצירה. ביטול הקצבת מוסדות חינוך פרטיים, סגירת מוסדות חינוך שנגועים באפליה על רקע דתי גזעי.

נשאף  לחיזוק החינוך הציבורי הנשען על מכנה משותף תוך תגבור לימודי היהדות המורשת , תנ"ך תושב"ע. אזרחות ותולדות הציונות והתרבות הישראלית החדשה. גם בבתי הספר הממלכתיים. לאחר גיבוש תכנים ותשתית לימודית מוסכמת.
דו"ח ועדת שנהר מ 1944 הצביע על ירידה במעמדם של לימודי היהדות בבתי הספר הממלכתיים, שבא לביטוי בצמצום שעות ההוראה של מקצועות אלה. מלבד תנ"ך המקצוע היחיד שמוגדר כמקצוע חובה לבגרות בהיקף 2 יחידות לימוד. רק 11% מקרב הלומדים בחינוך הממלכתי  בוחרים להיבחן  במקצועות בחירה ביהדות.

כור היתוך משותף מצריך מהלך חילוני של התערות ביהדות כפי שהוא דורש מצד שני את חידוש והתאמת ההלכה הגלותית..  לכן, נדרשים לימודי תושב"ע כמקצוע חובה בדגש על הקניה הכרתית של המורשת, ולימוד צורת החשיבה היהודית -משפטית בת 2000 שנה. כמו"כ אימוץ שינון ופיתוח שפה משותפת וארגון "ארגז הכלים היהודי" שיש בו כפי  שניסח זאת פרפ' אבינרי ערכים  יהודיים כגון- …העדפת החכמה על פני התחכום,  המוסר על פני האסתטי, הריסון עצמי על פני מתירנות, השמחה על  פני ההנאה, ודבקות במשמעות של אופטימיות אמונית, וכמיהה לרוחניות וכד.

שוויון בנטל וגיוס לכולם: אינו מהלך אלא חלק מתהליך.-. הרי לא יתכן לתקצב מערכת חינוך שמחנכת לאי השתתפות ולניכור ,ולצפות שבוגרי המערכת הזו יתגייסו. שוויון בנטל יושג בשילוב של חינוך לערכים משותפים. לצד תשתית פוליטית חדשה ובלתי תליה בקולות החרדים, שתאפשר לחוקק חוק שוויון אפקטיבי, הכולל סנקציות כלכליות  אמיתיות ומוחשיות. שילוב זה אמור להוביל בהדרגה לתיקון העיוות ההיסטורי.

רבנות- הנתק  והאדישות של המפלגות החילוניות מנושא יהדות וזהות יהודית בא לביטוי העמוק ביותר בעיצוב פני הרבנות הראשית לישראל. הרבנות שבעשורים הראשונים למדינה הייתה ציונית. הפכה בחסות המפלגות החילוניות בשני העשורים האחרונים למעוז של הרבנות החרדית המנוכרת למדינה, במסגרת  האתנן הפוליטי  וההסכמים הקואליציוניים. ההשתלטות הדתית קיצונית , הפכה את הרבנות לגוף שנוא אנכרוניסטי שרוב הציבור בישראל מנוכר לה ולערכה.,  רבנות ראשית לישראל כממסד של המדינה חייבת להיות מתואמת ומסונכרנת לערכים של  המדינה אותה היא משרתת.

אנו נציע כי למשרות רבניות ממסדיות ימונו אך ורק רבנים  ציוניים, בוגרי צבא, שהשקפתם לא מנוכרת לערכי הממסד אותו הם משרתים. רבנות פתוחה וקשובה לתמורות הזמן.

החיבור המחודש של כולנו לזהות היהודית ולקיחת האחריות,  תאפשר  להלחם בתופעת ההקצנה הדתית הפושה גם  בחברה הדתית לאומית  המתחרדת. על ידי שיתוף פעולה עם החלקים המתונים בחברה הדתית. ומציאת המכנה המשותף. 

העולם היהודי- המחדל ההיסטורי של היהדות האורתודוקסית בהחרמת התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית  – נשאף להדברות ומציאת הכנה משותף בין התנועה  האורתודוקסית. לתנועת הרפורמית והקונסרווטיבית    בניסוח הסכמות  למלחמה בהתבוללות, ובשיתוף תנועות אלה בחיים היהודיים במדינה ובעולם היהודי.

אמנת גביזון מידן עיקרים

עקרון השבות:  בן לעם היהודי" יהיה זכאי לעלות לישראל. "בן לעם היהודי" הוא אחד מאלה: בן לאם או לאב יהודיים, או מי שנתגייר בדרך מוכרת. זו הרחבה ביחס למצב הקיים, מאחר וניתנת זכאות לעלייה גם למי שאינו בהכרח יהודי על-פי ההלכה (אב יהודי, לא רק אם יהודייה). לצד הרחבה זו, האמנה מציעה צמצום: ביטול "סעיף הנכד" בחוק השבות הקיים, המאפשר כיום עלייה לישראל של רבבות שאינם יהודים.

אזרחות: זכאי עלייה יקבלו אזרחות לאחר תקופת המתנה בת שלוש עד חמש שנים, לאחר שיצהירו אמונים למדינת ישראל, יפגינו שליטה מסויימת בשפה העברית וידע במורשת ישראל ובתולדות המדינה. השתלבות בחברה כתנאי לקבלת אזרחות אינה נהוגה כיום בישראל, אך מקובלת במדינות רבות בעולם.

מרשם התושבים וגיור: המבקש להירשם כיהודי בדתו יצהיר על בסיס יהדותו. יתאפשר רישום גיור על ידי כל הזרמים המוכרים בעם היהודי ובמקביל המרשם יהיה שקוף (בסיס היהדות יצויין בו מפורשות).
נישואין והתרת נישואין: משפט המדינה יאפשר נישואין בכל טקס בו יבחרו הצדדים, והמרשם ישקף את סוג הטקס בו בחרו הצדדים. התרת נישואין תיערך בבתי משפט אזרחיים או בבתי דין דתיים. אבל, לצורך נישואין חדשים, לאחר התרת הנישואין הקודמים, על האדם להיות פנוי הן לפי משפט המדינה והן לפי דיני דתו בפרשנותם ההלכתית המחמירה. כיום, נישואין אזרחיים אינם מותרים בישראל.

שבת: האמנה מציעה לעגן בחקיקה את ההבחנה בין פעילות תרבות ובידור (שתהיה מותרת גם בשבת) לבין פעילות ייצור ומסחר (שתיאסר בשבת). תותר תחבורה ציבורית במתכונת מיוחדת ומופחתת. מחלוקות בנוגע לפרטי הסדרי השבת יובאו בפני ועדת פישור. כיום, חוק שעות עבודה ומנוחה אוסר על העסקת יהודים בשבת, אך הוא אינו מיושם, וזאת למרות פסיקת בג"צ בנושא. החוק אינו מבחין בין תרבות ובידור לייצור ומסחר.