הפילוסופיה של בגין הנכד חופפת לחשיבה של ילד בגיל הרך, מחונן יש לומר נפש ילדותית טהורה, הלכודה בגוף של גבר בן 35 ומדוברת ברהיטות של בוגר
מוזר שעיתון ידיעות אחרונות הקדיש שישה עמודים בפתח המוסף 7 ימים, להגותו של אבינדב בגין. אומנם על פניו, יש כאן סנסציה לא קטנה. הנכד של מנחם בגין, לא רק שאינו ציוני, הוא אף מתכחש ליהדותו, לעמו, לדתו, ולמה בעצם לא? ובכל זאת אני בכלל לא בטוח שמנחם בגין מתהפך בקברו. בדמיוני אני רואה אותו נחלץ לרגע קט, ממנוחתו בהר הזיתים, תופס את נכדו האהוב, ומצמיד נשיקה הבגינית מוכרת וחמה למצחו. כמו כל סב גאה. כי הפילוסופיה של בגין הנכד חופפת לחשיבה של ילד בגיל הרך. מחונן יש לומר. נפש ילדותית טהורה, הלכודה בגוף של גבר בן 35 ומדוברת ברהיטות של בוגר.
בחשיבה של ילדים, בעיקר מחוננים כמו אבינדב שלנו, יש משהו אמיתי, טהור. ילדים כולנו יודעים, לא מעגלים פינות. חלקנו הורים ונתקלים לעיתים בשאלות הילדות שמפנים אלינו ילדינו הרכים, כגון – אבא למה יש מלחמות בעולם? ואנו נבוכים מעט ומנסים להסביר לילדים החמודים, שיש עמים ולאומים שונים, או דתות המתכתשות ביניהן. אך תשובה זו לא תמיד מספקת ומיד פורצים החכמים שבהם בשאלה מתבקשת ובטיעון צודק ומנצח. ממש כמו אבינדב שלנו, אבל אבא, אז למה צריך דתות, ולאום, ודגל? למה שלא נחיה בעולם של "כולנו חברים"? עולם בו לא יהיו לאומים, לא דתות, לא דגלים. ובמקום לריב על איזה אלוהים צודק, נבטל את האלוהים הזה.
ואנו מחבקים את ילדנו האהוב אל לבנו, ונאנחים לשמע הדברים המתוקים, האמיתיים, הכנים ואולי הנכונים. נאנחים, כי אנו מכירים את הפער בין הרצוי בנפשו התמימה והטהורה של ילדנו, למצוי, בעולם המורכב שבו הוא יצטרך להתמודד בבגרותו. וכל שנותר לנו הוא לנסות להסביר לו בתמצית את מורכבות החיים.
אז הנה, לילדים החמודים ובעיקר לאבינדב שלנו ננסה לתת תשובה: אבינדב מתוק, אתה צודק, אבל כדי לבטל את הלאומים, הדתות, ולהשליט את פילוסופיית ה"כולנו חברים" בעולמנו, צריך לעשות משהו שאתה לא ממש אוהב. צריך להילחם. ואם נילחם כדי להפוך את העולם לעולם טוב יותר, עולם של "כולנו חברים", אז יצרנו אבינדב, עוד דת, עוד מלחמה, עוד שפיכות דמים.
אתה יודע אבינדב, לרעיונות הנשגבים ביותר בהיסטוריה האנושית, בהם התיימר האדם לשחק את אלוהים ולעצב בעצמו עולם אוטופי המושתת על טוב מוחלט וצדק אבסולוטי, קרה משהו מאוד רע בניסיון האנושי ליישמם, רובם ככולם הותירו אחריהן טרגדיות אנושיות, מלחמות, ונחלי דם. כך הפך רעיון הסוציאליזם, בישום האוטופי שלו לקומוניזם צרוף, וחולל מה שחולל. כך הפך רעיון הלאומיות, בתפיסה המזוככת שלו לפשיזם.
…………………………………………………………….
בעולם שלנו אין מציאות של אמת מוחלטת וצרופה. זהו עולם קשה, אכזר, מורכב ומסובך, שיש לשמור בו כל הזמן על מערכת איזונים ובלמים. זהו עולם בו הטוב והרע מנהלים ביניהם מערכת יחסים קורלטיביים, תוך שהם רוקדים, יחדיו ריקוד טנגו קבוע.
…………………………………………………………….
חשוב שתדע אבינדב, בעולם שלנו אין מציאות של אמת מוחלטת וצרופה. זהו עולם קשה, אכזר, מורכב ומסובך, שיש לשמור בו כל הזמן על מערכת איזונים ובלמים. זהו עולם בו הטוב והרע מנהלים ביניהם מערכת יחסים קורלטיביים, תוך שהם רוקדים, יחדיו ריקוד טנגו קבוע. כי אין טוב מוחלט ואין רע מוחלט. ואין אבינדב עולם נטול רע בדיוק כמו שאין עולם נטול טוב.
בעוד שבוע אבינדב, ילכו היהודים, אתה יודע, אלה ששייכים לדת של אבא וסבא שלך, היהודים החוצפנים שהחליטו משום מה לקחת חלק בשחיתות האנושית של הקמת מדינה, דגל וטריטוריה. היהודים האלה הולכים כל שנה בשבת שלפני פורים לבתי הכנסת לשמוע קריאה, של מצווה מוזרה. המצווה למחות את זכר עמלק. בניגוד למה שחושבים רבים, עמלק אינו גן או גזע שיש להשמיד, עמלק משמש ביהדות כסמל לרוע המצוי תמיד ביקום. זו משמעות האמרה "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", תיאור מצב תמידי שקיים בעולם, בו כביכול נמצאים שני כוחות בעימות מתמיד, מחד – עמלק, מצד שני – אלוהים. אלוהים שחלק ממהותו, מהגדרתו כמעט, היא המלחמה התמידית ברוע.
…………………………………………………………….
גם אם נבטל מחר את הדתות, הלאומים, ואפילו את אלוהים, ימצא לו הרוע פצעים פתוחים חדשים לקנן בהם. ויהיו אלה מודלים כלכליים חדשים, או פילוסופיות חדשות שימציאו בני האדם.
…………………………………………………………….
הרוע אבינדב, נוכח תמיד בעולמנו. גם אם נבטל מחר את הדתות, הלאומים, ואפילו את אלוהים, ימצא לו הרוע פצעים פתוחים חדשים לקנן בהם. ויהיו אלה מודלים כלכליים חדשים, או פילוסופיות חדשות שימציאו בני האדם. כי הרוע, העריצות והשחיתות אבינדב, היו בעולם תמיד, גם לפני הופעת הדתות הלאומים והטריטוריות. והם מה לעשות, יישארו איתנו תמיד, ורק יחליפו תחפושת בכל פעם. אי-אפשר אבינדב ליצור טוב בלי לסור מרע, בלי להיות מוכן להילחם ולעמוד על המשמר, זו משמעות הדרישה למחיית זכר: עמלק ביהדות. המוסר האמיתי דורש מאתנו מלחמה מתמדת ובלתי-מתפשרת עם אפס סבלנות לרוע. הוא דורש לזהות את הרוע לעמוד מולו ולמגרו בלי לגמגם ובלי למצמץ, כשהוא עדיין קטן, לפני שיהפוך למפלצת הורגת. אולי אבינדב, אילו העמים והלאומים שאתה כל-כך לא סובל, היו נוהגים כך לפני 70 שנה, היו נחסכים מעמנו שישה מיליון קורבנות.
אין אלוהים לעולם, יש אלוהים לאנשים
ועכשיו לאלוהים. לא, אבינדב. המלחמות, שפיכות הדמים, ההרוגים והרוע בעולמנו, לא באו לעולם בגלל שיש אלוהים, אלא מפני שאין אלוהים לעולם, ויש אלוהים לאנשים. אתה ודאי התכוונת לאלוהים הזה. זהו אלוהים אחר – רע. שעושה שמות בעולמנו. זהו אותו אלוהים שבני האדם החליטו לצייר, לפסל ולהגדיר לעצמם, תוך נטילת בעלות על המוסר האלוהי. ביהדות אבינדב, קוראים לאלוהים הזה – "אלוהים אחרים", או "עבודה זרה". והאלוהים הזה, מופיע בעולמנו במגוון צורות, אם במעטה החילוני המוחלט, שהתפתח לגישה הומניסטית טוטלית המציבה את האדם במרכז, באופן שלא מקור חיצוני – אלוהי, מנחית עליו את תפיסת הטוב והרע, אלא האדם ומצפונו הוא המקור המוסרי לעצמו, ומכאן קצרה הדרך להתפתחות מוסר אנוכי, שגולש לטפיחה עצמית על שכם תוך טיפוח אסטטיקה עצמית שלא מסוגלת להבחין בן טוב לרע.
האלוהים ההומני הזה, ניטרלי וצופה על העולם באופטימיות, הסתכלות אובמית. אין רע לדידו שלא ניתן להידבר איתו. ומכאן לא רק עיוורון לרוע של האחר, אלא לעיתים אף לרוע העצמי שלו, שעלול לצוץ בכל רגע, הוא הרי הומני, אנטיביוטי לרוע כביכול. וכך מתפתח לו מוסר כפול, ודוגמאות לא חסרות: ההומניסט יכול לצאת להפגין למען ילדי עובדים זרים, שחלילה לא יגורשו, ובד בבד למחוא כף לגירוש המוני של אלפי משפחות מתיישבים על טפם ורכשם ללא טיפת חמלה. הוא יכול להסתובב חבוש כובע צמר בבילעין, ולדמוע על עוולות, ומאידך להיות עיוור ואטום לעוולות כנגד בני עמו.
ויש אבינדב עוד אלוהים אחרים שציירו לעצמם בני האדם, זהו האלוהים שקיבל ביטוי בתורות דתיות, כן, גם בדת שלנו. זו הגישה הצדקנית שהפכה את חובשי הכיפה חלקם לפחות, למותגי אל, נציג אלוהים והמוסר בעולם, הם כביכול בעלי חסינות מרוע עצמי שהרי הם בעיני עצמם סחבקים של אלוהים. ומתיימרים לקבוע מה טוב ומה רע. ומכאן קצרה הדרך לקנאות דתית. כן, לעיתים גם תחת מעטה לאומי, דוגמת קיצוני הגבעות החומסים בשם האל. מכאן צומחות הפגנות הזויות בהשתתפות רבנים עטויי גלימות אלוהים, "מסעות התעוררות" הם קוראים להם, להכחשת הרוע העצמי שנחשף מפעם לפעם אצל בני האלוהים, כמעט למענו.
מול זה אבינדב, תשמח ודאי לשמוע, שהיהדות שלא כמו חלק ממאמיניה הולכת בדרכך, היא נטלה את האלוהים מן העולם וסירבה בתוקף לניכוס האלוהים לבני האדם, זהו רעיון האקסקלוסיביות האלוהית על המוסר ביהדות שבא לביטוי במושג "יראת אלוהים", שמשמעותו ניתוק המוסר האלוהי מידי האדם, ותפיסתו כמוסר שעיקריו מונחתים מלמעלה למטה, באופן שמדגיש שאנחנו בני האדם לא משתתפים במשחק.
אז תתפלא אבינדב, אבל הגם שהפסקת להגדיר את עצמך "יהודי", לא חידשת דבר. השקפתך דוברת יהודית והיא מבטאת את החזון הקוסמופוליטי-אוניברסלי שהיהדות שואפת להנחיל לעולם, זהו חזון ה"אור לגויים" האוטופי לאחרית הימים המובא בכתבי הנביאים. – "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". חזון שבו לא יהיו לאומים, עמים, טריטוריות ודגלים, חזון בו האנושות כולה תעלה לירושלים, ותתכנס תחת דגל אחד. כי היהדות כמוך אבינדב, הוציאה אפילו את הטריטוריה מבני האדם, ואפילו לעם השוכן בציון הבעלות על הארץ אינה מוחלטת, אלא מותנית במימוש תפקידו ההיסטורי. ומכאן רעיון הגלות, ומכאן מצוות השמיטה ביהדות, המדגישה כי אנו בני האדם לא בעלי הבית האמתיים על האדמה. כי הבעלות האקסקלוסיבית על העולם הטריטוריאלי שייכת לאלוהים. זהו אבינדב, אז אולי כשתתבגר ותסדר את המושגים המבלבלים, אנו נוכל לגלות לסבא מנחם, ש"הילד" שהוא נשק לו, הילד שהסתובב בבילעין חבוש כובע צמר, הוא כבר גבר, גבר בן שלושים וחמש.
פורסם ב- News1 מחלקה ראשונה
