מערכות הבחירות, שכבר מזמן נחזות כהמשך ישיר לתוכניות הריאליטי התחרותיות הנשקפות אלינו בכל ערב ממסכי הטלוויזיה, מצביעות על משבר זהות ערכי שעובר על כולנו.
ניצני הקמפיינים הפוליטיים שהתחילו לאחרונה, כמו גם תצוגת המופע ההוליוודי, המלאכותי והמהונדס, של בני גנץ בגני התערוכה, שמבלי להציג עמדות ומצע הפך את העמימות למגנט המנדטים החדש של בחירות 2019, משקפים את קץ עידן המנהיגות האידאולוגית-ערכית, אך אסור לטעות – הכמיהה החוזרת של רבים מאתנו לשינוי, גם כשהוא ריק מתוכן ממשי , מעידה כי השדה הפוליטי אינו אלא תמונת ראי לחולי ערכי חברתי עמוק – סוג של משבר זהות שאוחז בכולנו – דתיים, חילוניים, ימין, מרכז ושמאל. נדמה כי בשני העשורים האחרונים, ככל שהתפתחנו טכנולוגית וכלכלית והפכנו לחברת סטארט-אפ עמוסת אקזיטים, פשטה כמגפה השפעת תרבות הריאליטי, המעודדת אותנו להעריץ כוכבות רדודה , כזו שדי לה אם תעמוד במבחן האטרקטיביות השיווקית כדי לקצור את פירותיה הכלכליים כסוג של מימוש ה"אני עצמי".
מערכות בחירות נדמות לתוכנית תחרות ריאליטי פוליטית דוגמת הוריקן תכניות הריאליטי הנשקפות אלינו ממסכי הטלוויזיה. וכך, מנהיגי המפלגות נבחרים על פי מפתח נתוני אטרקטיביות שיווקית והקסם האישי, וכשזה ידעך יהיה עליהם לפנות את מקומם ל"כוכב הבא", וחוזר חלילה.
עומק המשבר הוא כה גדול, עד שאנו מקבלים כמובן מאליו מערכות בחירות שכבר מזמן נדמות לעוד תוכנית תחרות ריאליטי פוליטית דוגמת הוּריקן תוכניות הריאליטי הנשקפות אלינו כל ערב ממסכי הטלוויזיה. וכך, מנהיגי המפלגות נבחרים על פי מפתח נתוני אטרקטיביות שיווקית והקסם האישי, וכשזה ידעך יהיה עליהם לפנות את מקומם ל"כוכב הבא", וחוזר חלילה. וראשי מפלגות של איש אחד מטעם עצמם, הצצים כפטריות בשלל שמות יצירתיים דוגמת – יש עתיד, חוסן לישראל\כחול לבן, ישראל ביתנו, ביחד, גשר, כולנו, הימין החדש ועוד – פותחים במסע ציד פוליטי לגיוס כוכבים וסלבריטאים אטרקטיביים שמצדם ייהנו ממסלול ישיר נטול התמודדות לרשימת המוצעת – יהיה זה עיתונאי יפיוף ומוכשר, שחקן רכש ממפלגה אחרת או סלבריטאי מוכשר פחות.
כך עמדות מדיניות כלכליות וביטחוניות מנוהלות כזירת סחר גמישה הממוקמת במרכז כדי להיות נגיש משם שמאלה וגם ימינה, הכול בהתאם להלך הרוח בסקרי העומק שיבחנו את גרף תגובת קהל היעד – יש ימין ויש גם שמאל לכל דורש. ומכאן זועקות הכרזות אין ימין ושמאל, משמע יש גם וגם, רק תבוא ותצביע לנו. וכוכבים מטעם עצמם פותחים במסע אודישן בין מפלגות האגו בתקווה שיזהו את פוטנציאל אטרקטיביות המנדטים שהם כביכול מביאים איתם כדי לזכות לפני הישמע הגונג בכרטיס הכניסה מטעם מפלגה, לא משנה איזו, לבית האח הגדול, שם בגבעת רם. וכולם מדברים עם כולם כי כולם מבינים שהכול אותו דבר והקרב הוא על מנעמי השלטון והכוח.
וזוג שליטי בית האח הגדול, הכוכב ביבי, מלך הריאליטי אלוף סקרי העומק הבלתי מנוצח, ורעייתו המלכה שרה, ששולטים כאן מעל עשור שנים ומתענגים ממנעמי הבית, מתהדרים כיאה למעמדם בחברים אינטימיים סלבריטאים המככבים, איך לא, בעמודי הרכילות של התרבות החדשה – תהיה זו אשת אוליגרך עשירה וזוהרת, כדורגלן עבר נוצץ או עשירים בעלי הון. וקוסמטיקאית מדופלמת תנסה לתווך בסכסוכים פנימיים הפורצים מעת לעת בין ידעוני הבית – כאותו סכסוך מתוקשר בין המלכה האֵם שרה לשדרנית הספורט לשעבר שהפכה לאלופת רייטינג. ושרת התרבות וגם הספורט, תפנה ערב שלם לעריכת סולחה עם השדרנית הכוכבת בתיווכו של מי אם לא כוכב זמר נערץ זוכה אות ההוקרה של הכנסת ומושא הערצתה של דיירת הבית חברת הכנסת נאווה בוקר שלעת ערב תהפוך פתאום מועמדת להדחה.
וחגיגת הריאליטי נמשכת כשהשיח הציבורי יקבל בשוויון נפש מנהיג מפלגה… לא פחות ! שנוטש באחת את מפלגתו שלו, כמעט "יוצאת חלציו", תשעים יום לפני הגמר הגדול רק כדי להקים פלטפורמה קצת יותר אטרקטיבית לטעמו. כי יושבי בית האח היהודי הגדול לא ממש מקלים עליו לגייס כוכבים נוצצים דוגמת טייס קרב המשלב בקורות חייו גם את הילת סיירת מטכ"ל המהוללת, כדורגלן עבר זוהר או בעלת קבוצת כדורגל פופולרית שכבר קטפה שלוש אליפויות ! כל כך פופולרית שתמיכתה ההיסטורית בהתנתקות נסלחת ! לא עוד טראומת אוחנה, כבר אמרנו?
ובאגף השני של הבית – משתלט כמעט ליכודניק לשעבר על השלד החלוד של מפלגת העבודה המשוועת למושיע, ובוחרת בצעד של ייאוש בגבאי הפורש של כחלון, ההוא מהנטו, למנהיג רק כדי לגלות שהשתל הזר לא ממש נקלט ולא מספק את סחורת המנדטים לאחר שניסה לשווק עמדות מימין וגם משמאל ללא הועיל. והוא, עקשן שכמותו, יככב בהמשך עלילת היצרים ויקדים להדיח מהבית בבושת פנים וכיסא בסוג של "ונהפוך הוא" פורימי את ציפי, כוכבת הריאליטי הנודדת שלא הספיקה להשלים את הכנסתו לרשימת ההדחה, והמודחת המסכנה הופכת אבוי, לקורבן של עצמה ונאלצת לגלות שלפעמים חגיגת התנועה המתמדת בן בתי האח נגמרת –ומדיחה את עצמה בשידור חי .
שיא הכיעור והשבר הערכי הומחש לפני מספר שבועות, כשללא בושה, כאילו אין גבול לציניות ולחמדנות הפוליטית, יושבי ראשי מפלגות כולנו, יש עתיד ז"ל, והימין החדש – לפיד, כחלון, בנט ושקד – עלו לביתה של אם הבנים, כלת פרס ישראל, מרים פרץ, להתחרות ביניהם על צירופה לרשימת שחקני הרכש שיעטרו את רשימתם, כשכל אחד מהם בתורו פותח במסע תחנונים לנסות ולשכנע את האישה המופלאה, שמנהלת מפעל חיים א-פוליטי של אהבה וחיבור, להפסיק דה פקטו את מפעל חייה ולהיכנס לבית הקלחת הפוליטית רק כדי לאפשר להם לשאוב עוד כמה מנדטים לחיזוק מפעל חייהם שלהם שכולו הוא עצמם. ההצעה המגונה הזאת, שאולי לא במקרה הגיעה ממנהיגי מפלגות מטעם עצמם, רק ממחישה את הצביעות הפוליטית שהרי אם מרים פרץ יכולה לשכון בטח ב-יש עתיד, בימין החדש, ובכולנו, מה מונע מהם להיות הם עצמם מפלגה אחת פלורליסטית מכילה ומחברת, להיות לרגע… מרים פרץ ?
אבל מעל הכול בחירות 2019 ייזכרו בזכות המצאת המודל הרובוטי – מודל מנהיגות חדש כתשובת השבט הלבן לביבי נתניהו, עגל הזהב הנאה המוכשר והבלתי מובס של הגוש האחר, וכך, משלא נמצא מועמד סוחף ומוכשר שיוכל להתמודד עם הכישרון הקוסמי והרטורי של ביבי, הונדס מועמד הגוש האחר כך שהופעתו החיצונית תשמש פלטפורמה לתצוגת כישרון מבויָם ומהונדס תואם ביבי, כשמפעיליו אינם בוחלים באמצעים ומטיסים אותו לוועידת מינכן לביטחון לקרוא נאום שנשמע כמועתק כמעט בשלמותו מדמות המקור.
הופעתו המביכה של בני גנץ, בתצוגה רובוטית הקרובה לבינה מלאכותית, מעידה שיועציו הבינו את הבלוף הגדול –שכולנו מחפשים כוכב סוג של "עגל זהב" –שיהיה תמיר, נאה ושרמנטי, בעל חזות מרשימה והילה ביטחונית, עדיף תכול עיניים והכי חשוב – שישתוק רוב הזמן כדי לא לקלקל לנו את הפנטזיה המאפשרת לכל אחד מאתנו לשייך לדמות הקורנת את עמדותינו ואולי גם חלומותינו . וכך, לראשונה בישראל, הוקמה מפלגה תוצרת כחול-לבן שהפכה את העמימות והאין-מצע לדגל, ואת עצמה למעין מיני כנסת – סופרמרקט של דעות שלא פחות משלושה קציני ביטחון, רמטכ"לים לשעבר, מסיירים בין שורות מדפיו העמוסים מותגים פרטיים מכל היצרנים מימין ומשמאל. ולכולם חופש הצבעה מדיני ביטחוני – כי היעד הוא להגיע לגמר הגדול – לשלטון במדינת הממד החמישי.
העובדה שעמימות העמדות והשתיקה הפכו למשאבת מנדטים הזויה, מצביעה על משבר זהות שעובר על החברה בישראל, המפוצלת בחלוקה שבטית לשני גושים, מכאן שאין משמעות לעמדות מלבד היותן מצביעות על השתייכות לשבט ולגוש הנכון.
ברור לעין שמאפייני תכנית הריאליטי הפוליטית מעידים כי הבעיה אינה מנהיגות זו או אחרת, הבעיה היא המחוזות שהגענו אליהם כולנו, צופי הריאליטי; העובדה שעמימות העמדות והשתיקה הפכו למשאבת מנדטים הזויה, מצביעה על משבר זהות ערכי שעובר על החברה בישראל המפוצלת בחלוקה שבטית לשני גושים מלאכותיים, מכאן שאין משמעות לעמדות מלבד היותן מצביעות על השתייכות לשבט ולגוש הנכון.
אז ביבי השרמנטי המהנדס, וגנץ המהונדס, הם כרגע מובילי תוכנית הריאליטי שלנו – לבן גוריון, בגין, אשכול ושמיר לא היה במחוזותינו שום סיכוי היום. כי אנחנו, כחברה סלולרית השואפת לאקזיטים מידיים, מחפשים מנהיגות שתממש את הפנטזיות שלנו לחיים טובים כאן ועכשיו. מישהו שיאפשר לנו לזפזפ בנחת בערב בערוצי הריאליטי בחיפוש אחר כוכבי תחרויות הלעיסה והבליסה שינעימו את זמננו.
אנחנו מחפשים מנהיגים כחלונים, כאלה שמעניקים לנו הטבות כאן ועכשיו, דוגמת מהפכת הסלולר שהעניקה לכחלון את האוצר ולנו ארבע שנים של כלכלת בחירות כחלונית ששווקה בקמפיין מגלומני שכולו "נטו כחלון" ,שהפכה את הכחלוניזציה למגפה שאחזה בכל שרי הממשלה שניסו כמוהו לקלוע לטעמינו, ולאחז את עינינו בסדרת רפורמות מלוות בקמפיינים אגרסיביים הכוללים שלטי חוצות ותשדירי רדיו מביכים שהשרים משדרים אלינו בקולם. אנחנו לא בנויים למנהיגות שתאתגר אותנו בתוכניות ארוכות טווח שדורשות התמודדות וטיפולי שורש. אנחנו מחפשים הנהגה שתסייע לנו לעצום עיניים ותעניק לנו אופק ותקווה גם אם הזויה. כזו שממנה נתעורר רק כשאלפי טילים ינחתו על ראשנו.
פורסם ב – News1 מחלקה ראשונה
