ישראל זקוקה לניתוח השתלת לב מציל חיים

רעידת האדמה המשפטית העוברת על ישראל, זו שגרמה לזרימת לבה רותחת מהתפרצות געשית של ההגמוניה האליטיסטית המאוימת, המנווטת את ישראל 75 שנה והמאיימת להבעיר הכל, הינה תוצר מציאות פתולוגית, בה מדינה מאז היווסדה מתקיימת ללא ליבה אידאולוגית מוסכמת הפועמת בקרבה ומאפשרת לה תוחלת חיים במציאות מורכבת הנובעת מעצם היותה מדינת לאום יהודית. סקירה וכיוון לפתרון

לאחר 75 שנות עצמאות, התפרצה ברעש גדול פצצת השהייה שהוטמנה בדמוקרטיה הישראלית נטולת החוקה שהוקמה ללא תשתית ערכית משותפת ומוסכמת. פצצה המאיימת לכלותה.

לאחר עשרות שנים של התנהלות במציאות לא ממש נורמלית, הרוב הציוני שחלקו הפך לפוסט ציוני, לא השכיל לגבש לעצמו עקרונות יסוד משותפים לאתגר מורכב ומסובך הטמון בהגדרה המשפטית המאוחרת והמעט אוקסימורונית –"מדינה יהודית-דמוקרטית".

דורות ההמשך של ההגמוניה ההומוגנית שהובילה את הקמת המדינה, שמנהיגיה היו בעיקר יוצאי מזרח אירופה, התמקמו לרוב על קו רצף פוליטי ציוני-סוציאליסטי. הקו שאפיין את הזרם המרכזי ששלט ללא עוררין בכל רשויות המדינה ומוסדותיה בעשורים הראשונים לקיומה. 

מונופול שלטוני זה שלח שורשים עמוקים ועיגן את אחיזתו בכל מערכות המדינה, בכלכלה, בביטחון, בהתיישבות הכפרית והאורבנית המרכזית, באקדמיה, בתקשורת, במערכת המשפט ובגופי האכיפה. אחיזה זו, באדיבות מנהיג הליכוד מנחם בגין ("יש שופטים בירושלים") שרדה את מהפך 77, והפכה אותו למהפך דקלרטיבי ללא מהות ממשית.

כך נוצרה מציאות חולנית שהעצימה שאלת יסוד איתה אנו מתמודדים לראשונה מאז קום המדינה:

כיצד במדינה משונה, בה קיים ואקום אידאולוגי מעקרונות יסוד שלא גובשו לכדי חוקה מוסכמת, מתמודדים עם הגמוניה שעל אף שאיבדה אלקטורט, לא איבדה את אחיזתה במנגנוני השלטון הלא נבחרים, שבאמצעותם שאבה אל תוך הואקום את אג'נדת השמאל. אג'נדה שהופכת בהדרגה לפוסט לאומית. זאת, כתגובת נגד מתגווננת לביטויי הקצנה דתית אי שוויון בנטל, ותפיסות מעוותות וחשוכות הנתלות ביהדות, שמצאו להן לעיתים מקום בקרב הרוב היהודי החדש המתגבש עם השינוי הדמוגרפי. תפיסות שהועצמו והכתימו את ערך הלאומיות. לא יפלא שקבלן הביצוע הזמין והאפקטיבי להתגוננות ההגמוניה מפני "עריצות הרוב היהודי המאיים", היה בג"ץשסלל לעצמו כביש עוקף דמוקרטיה פרלמנטרית שאיפשר לו לפקח ולהכתיב ל"רוב הסורר" את ערכיו והשקפותיו.

שורש התפרצות געש המרי, של ההגמוניה האליטיסטית ישראל 2023

זו בעצם סוגיית היסוד: המחדל הנורא שהביא אותנו עד הלום ובא לידי ביטוי בהתפרצות הגועשת של המחאה – סימפטום לחולי המובנה איתו החברה הישראלית לא השכילה להתמודד מעולם.

ישראל אינה ״מדינה נורמלית״: היא נולדה בלידה חפוזה, בניתוח קיסרי מסובך ושותת דם, כשכל משאביה מופנים למלחמת קיום והישרדות בסביבה עוינת מאז ועד היום.

רעידת האדמה המשפטית העוברת על ישראל, זו שגרמה לזרימת לבה רותחת מהתפרצות געשית של ההגמוניה האליטיסטית המאוימת, המנווטת את ישראל 75 שנה והמאיימת להבעיר הכל, הינה תוצר מובהק של מציאות פתולוגית, בה המדינה מאז היווסדה מחוברת למכונת אקמו מאולתרת, ללא ליבה אידיאולוגית מוסכמת הפועמת בקרבה. קרי, עקרונות יסוד המעוגנים בחוקת על, שיאפשרו תוחלת חיים  למדינת לאום ייחודית. חוקה המתייחסת למדינה שהגדרתה הלא נורמלית והמאתגרת "יהודית דמוקרטית", מעולם לא תורגמה לעקרונות מוסכמים שיאפשרו גיבוש חוקת על למדינה כה שונה ומורכבת.

הלאומיות היהודית הלא מוסכמת הזו, התקיימה בראשיתה על שאריות הפולקלור, התרבות והמסורת היהודית, כשעוד היו נטועים בדור המייסדים ההגמוני, בצירוף הערכים הסוציאליסטים שהביא איתו ממזרח אירופה הגרעין המרכזי שהוביל את הקמת המדינה.

אותם אלה שנותרו עם חווית זכרון בית האבא/סבא, וייסדו כאן ״יש מאין״ תרבות עברית יהודית מופלאה ומקורית, שבאה לידי ביטוי בין היתר גם בלימודי תנ״ך ובשינון טקסטים מכתבי הקודש בבתי הספר בחינוך הכללי, גם אם בפרשנות לא דתית.

התוכן היהודי שלא גובש – נכחד. הדור ששאף לבנות מודל של יהודי חדש, נאסף אל אבותיו והותיר את דורות ההמשך כאשר הם נטולי זיכרון מורשת אבות, ללא תוכן ממשי.

מנגד, היהדות ותכניה הופקדו בידי האורתודוקסיה הדתית חרדית, שחלקה מאמץ עדיין גישה גלותית, זו שהשחרור ממנה איפשר לתנועה הציונית להקים מדינה, אך משזו קמה, ישראל לא עברה לשלב המתבקש הבא: לספר לעצמה מחדש את הסיפור היהודי הפוסט גלותי, במציאות של עצמאות לאומית מדינית, באופן שישמר את הנרטיב הציוני שמצא עצמו לפתע מעבר לעצמו.

הדיסוננס הזה שלא איפשר גיבוש זהות יהודית משותפת, הוביל את ישראל לעידן פוסט אידאולוגי והותיר חלל אותו מילא נגיף ה״האני" שהכה שורש בכל חלקי החברה הישראלית. 
מימין ומשמאל החליף ה״אני״ את  ה-"אנחנו". האישי את הלאומי. 
כך, הרוב היהודי שהיה פעם ציוני והצליח איכשהו לשרוד ולתרגם עצמו לרוב פוליטי, נעלם ונקלע למלכוד חולני כשהוא מחולק לשני גושים חולים: גוש יהודי וגוש ישראלי, שאט אט הפך ליותר ויותר ״ישראלי״ בהיבט האזרחי הפוסט לאומי.

בכל אחד מהגושים ישנו באג פתולוגי: בגוש היהודי – הלאומי חבר לגלותי: הגוש הפוליטי המכונה ״מחנה לאומי״, חבר למפלגות החרדיות שהפכו ללשון מאזניים מכריעה ומעצבת במאבק הבין גושי המיותר.

מנגד, הגוש ״הישראלי״ – גוש השמאל האזרחי, דור ההמשך של האליטות שהקימו את המדינה, פיתח אנטגוניזם כלפי היהדות בתרגומה המעוות, אנטגוניזם שגלש גם לפן הלאומי-ציוני, שלא הותיר בידו ברירה, מלבד אימוץ תוכן אזרחי פרוגרסיבי.

כך הגוש הישראלי לגווניו: הלייט ציוני החדש, הפרוגרסיבי, והפוסט ציוני, חברו לאנטי-ציוני וקיבלנו את תמונת קואליציית ״השינוי ריפוי״, אליה הצטרפה קבוצת מיעוט אליטיסטית מהציונות הדתית, הסובלת מפיצול אישיות היברידי, תוצר של חיבור סוציולוגי-עמוק לאליטת האחות של מה שהיה פעם שמאל ציוני. העיסה החולנית הזו חברה למפלגות הפלג האיסלאמי האנטי-ציוני ולאחים החדשים המוסלמים, כלשון מאזניים מכריעה ומשפיעה. חיבור שנועד לשמור על הכביש שעקף את הצבעת הרוב היהודי ששינה את צבעו, והפך בעיניהם לחרדי דתי ומאיים.

אלא שעתה לראשונה מאז קום המדינה, כתגובת נגד לקואליציה הנשענת על מפלגות אנטי ציוניות, התגבש רוב יהודי מלא. רוב, שמאיים לעלות בדחפור D9 אימתני על כביש עוקף דמוקרטיה פרלמנטרית שנסלל על ידי אהרון ברק בשנות התשעים של המאה הקודמת. מהלך שאולי יאפשר סוף סוף לגוש היהודי המאיים לשלוט לראשונה מאז קום המדינה. 

שימו לב, נתניהו הוא שחקן משנה כאן, כאיש שהצליח להנציח את גוש המחנה הלאומי בשלטון גם אם לא בתרכובת של ימין מלא. 

האיום המוחשי בשליטת דמון הגוש היהודי ״המלא״, שנוצר כאן לראשונה, והאופן בו לאחר 75 שנה עומדת הרפורמה להדיר את ההגמוניה כליל מהשלטון, ניקזו את כל מוגלתה החוצה, כהר געש מתפרץ. כך נחשפנו לתמונת החולי, לחרדיות חילונית-קנאית-אזרחית, שהתפרצה באחת, זועקת וצורחת עצמה לדעת, וכמו "אחותה" החרדית-דתית, בשוליה המתרחבים אנשיה מניפים דגלי אש״ף ומאיימים להבעיר את הכל.

כך נחצו כל הקווים האדומים במאבק בשלטון הדמוני שהאליטה המאוימת ציירה לעצמה, תוך שהיא חושפת פצע שנפער בתוכה, כמו גם ואקום אידיאולוגי שהתמלא לפתע בתוכן  חוויתי -"ערכי", שהעניק סוף סוף משמעות קיומית לחיים אפורים של אליטה שבעה. אותן חגיגות קרנבל מחאה, אותן חוגגים בהנאת פולחן ממכרת בהפגנות מוצ״ש יצירתיות שהפכו כמעט לטקס דתי מהנה, בדומה לחוויית ליל שבת היהודית.

אומת סטארט-אפ ניישן:

״הקידוש האזרחי״ שמקדשים בכל מוצ"ש, אלה שחלקם, ספק אם היו חותמים כיום על מגילת העצמאות, (כפי שהחרדים מן הסתם לא היו חותמים כיום על כל חלקי התנ״ך), מבקשים להפוך את ישראל בעל כורחה, למדינה אזרחית נורמלית במציאות לא נורמלית של מדינת לאום.

נביאי הזעם בגוש האזרחי הנאור, מרגישים "שלוקחים להם את המדינה" מהידיים שעיצבו ויצרו אותה כדי להעביר אותה לידי רוב יהודי חשוך ונבער. רוב שמבקש לראשונה לשלוט ולנטרל את מערך רגולציית העל הלא נבחרת של האליטה ההגמונית. זו שהציבה בכל מנגנוני השלטון שומרי סף שאמורים למנוע את הפיכת ישראל ל"דיקטטורה יהודית חשוכה". פרץ הפניקה והפחד הקמאי הבלתי נשלט מאימת הרפורמה עלולים להרחיב את השוליים הפוסט ציוניים בגוש הישראלי, ולהוביל  חלילה למדרון שצליליו כבר נשמעים בניסיון להכתיב לכולנו טקסט פוסט-לאומי חדש למגילת עצמאות מדומיינת:

מגילת העצמאות המעודכנת

‏בארץ ישראל הקמנו את ה Start-Up Nation

‏אליה זרמו משקיעים, בה יצרנו חברות הזנק אותן הורשנו באקזיט לעולם כולו.

 ולא,

״בארץ־ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.״

מה הפלא שהאיום הקיומי המוצג על אומת הסטארט-אפ הוא בריחת משקיעים, ולא איבוד התלכיד הערכי יהודי ציוני שהיה פעם משותף לכולנו?

עיוות יהדות מכאן, ופוסט לאומיות משם, שהזינו זה את זה, הצמיחו את חוליי החברה שהתפוצצו עכשיו ברעש גדול והקרינו לכל גופי המדינה: צבא, משטרה, ממשלה, כנסת ומערכת המשפט

פתרון מוצע-ניתוח חרום לאומי מציל חיים

המשבר החוקתי הגדול, הוא הזדמנות לחולל ניתוח חירום מהיר ומציל חיים, שיאפשר להשתיל בגוף מבוגר ומשוסע לשבטים, עקרונות לגיבוש זהות יהודית ישראלית משותפת השואבת את ערכיה ממורשת ישראל. כזו, שיש בה מקום וביטוי לכולנו: דתיים חילוניים מסורתיים חרדים ואחרים מימין ומשמאל.

זהות שתהווה בסיס לחוקת על מוסכמת שתאפשר לשבט הישראלי- אזרחי, לחזור להיות יהודי, ולשבט היהודי, להיות ישראלי,

כך נוכל לעגן לנצח בחוקת יסוד, את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ואת החוקים המשרתים קביעה זו, לצד עגון המשטר הדמוקרטי וזכויות היסוד הנובעות ממנו שאינן מכרסמות בהגדרתה הייחודית של ישראל כמדינת לאום יהודית. כך נבקיע את חומת השסע שבתוכנו ונציל אותנו מעצמנו. אם לא נחולל את המפץ הזה, ישראל עלולה לקרוס אל תוך עצמה.